<h1>שבלי הלקט דין דגים טמאים סימן ל"ז</h1>
<h2>דף עד.</h2>
תשובת הרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו לר' מתתיה ב"ר שבתי נר"ו, דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין. פי' הדגים, וטעמא, דבעידנא דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי דגים מיניהו. שאני דגים דרפו קרמייהו ובלעי טפי אפילו במליחה ומפעפע הדם בכולו, ודמי לבר גוזלא דנפל לכדא דכמכא, דאי אית ביה פילי כוליה אסור. ודגים נמי כיון דרפו קרמייהו נוחין מאד לבלוע וכמאן דאית ביה פילי דמי. ועובדא דמייתו בגמרא, דאימליחא חתיכה דנבלה בהדי בשר דשחוטה ואסר רבא, התם משום ציר דנבלה, דהא מייתי עלה "הטמאים לאסור צירן ורוטבן וכו"'. ומטעם כבולעו כך פולטו אין להתיר כמו בפרק כיצד צולין לענין מלייתא, דבכבד יש שפע דם יותר משאר בשר, ותדע, דבכבדא עלוי בשרא [חולין קי"א ע"א] הוצרך ליתן טעם, דמא משרג שריג ולא אמר מטעם כבולעו כך פולטו. ופסח, היו צולין כולן כאחת בין למאן דאמר נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו. בין למאן דאמר תולה חוצה לו מסתמא גם הכבד בכלל, מדלא מישתמיט תלמודא בכבד למימר מאי הוה עביד ליה, שאני התם דאיכא בית השחיטה דמחלחל, כדאמר בפרק כיצד צולין, והדם דרך שם מישרג שריג ונחית, ואע"ג דלדידן בכי האי גוונא לכתחילה לא, דהיינו כבדא עילוי בשרא, דגזרינן דילמא אתי לבשלם יחד מיהו בפסח לא גזור, כיון דבני חבורה זריזין הם. כדתנן פרק יציאות השבת [שבת י"ט ע"ב], משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה, ולא גזרינן דילמא אתי לחתויי בגחלים. מהאי טעמא כדאיתא בגמרא. והכא נמי טעמא דמישרג שריג נהי דלא מהני לדידן לכתחילה, בפסח סמכינן אזריזות דבני חבורה ויועיל שם אף לכתחילה, כיון דבית השחיטה מחלחל, ולא גזרינן ביה צלויה אטו בישול. ושבות דמקדש, במדינה התירו ביה לדברי הכל, אפילו למאן דלית ליה הכי בפרק המוצא תפילין [עירובין ק"ג ע"א]. דהכא קיל טפי, כדקיימא לן בפרק הקומץ רבה [מנחות כ"א ע"א], דם שבשלו או מלחו אינו עובר עליו, ואע"ג דמסקינן התם, אמר רב פפא הלכתא, דם שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות, ההוא בדם הנפש דחזי למזבח, אבל בדם האברים אי קרש באור לא, כדמתרץ זעירי התם, כאן שהקפהו באור כאן שהקפהו בחמה, באור לא הדר בחמה הדר וכולה. עד כאן תשובתו.
